מידי פעם בפעם מגיעה לפתחו של בית הדין לעבודה השאלה: האם יש להכיר בארוע מוחי כ”תאונת עבודה”?
בתי הדין לעבודה כבר הכירו באופן עקרוני באפשרות שארוע מוחי שנגרם עקב לחץ חריג בעבודה יוכר כ”תאונת עבודה”.
למרות האמור, המוסד לביטוח לאומי אינו ממהר להכיר בנפגעי ארועים מוחיים כ”נפגעי עבודה” ועל הנפגעים לעבור את המשוכה של בית הדין לעבודה.
כזה הוא המקרה אשר הובא לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב במסגרת תיק ב”ל 14572-05-14.
באותו מקרה דובר בתובע שעבד משך 16 שנה, כטבח עצמאי במרכז יום לקשיש בפתח תקוה. כתוצאה מסכסוך מתמשך עם הנהלת המרכז הגיעו הדברים לידי כך שלאחר ויכוח קשה עם מנהלת המרכז הודיעה זו לתובע כי בכוונתה להחליף את שרותיו בחברה חיצונית. ביום למחרת הודיעה לתובע מנכ”לית העמותה המפעילה את המרכז, כי לא תוכל להגן על עמדתו וכי תגבה את החלטת מנהלת המרכז. כשעתיים לאחר אותה שיחה קשה חש התובע ברע והתברר כי קיבל ארוע מוחי.
בית הדין הכיר ב – 2 השיחות שהתקיימו בהפרש של יום כארועים חריגים (וזאת על אף שהתובע היה שרוי במתח משך כחדשיים ימים) ומינה מומחית מטעמו לבחינת הקשר הסיבתי שבין אותם ארועים לבין הארוע המוחי.
תוך הסתמכות על מאמר אחד ויחיד אשר מצא שחוויות רגשיות שליליות וכעס דווחו באחוזים גבוהים בשעתיים שקדמו להופעת אוטמים מוחיים, קבעה המומחית כי ארועי הלחץ החריג זירזו את הופעת הארוע המוחי אצל התובע (אשר היה “מועמד” לארוע מוחי עקב גורמי סיכון מהם סבל).
בית המשפט לא התיר למוסד לביטוח לאומי להפנות שאלות הבהרה למומחית או לחקור אותה בחקירה נגדית ואימץ את חוות דעתה בהיותה חוות דעת של מומחית אובייקטיבית מטעם בית המשפט.
התביעה התקבלה ובית הדין הכיר בארוע המוחי אשר ארע לתובע עקב ארוע חריג בעבודה כ”תאונת עבודה”.