בשאלה חשובה זו דנה כב’ השופטת מי-טל אל-עד קרביס מבית משפט השלום בתל אביב במסגרת ת.א. 18325-06-11 איסחוב נ. קרנית (פורסם בנבו).
באותו מקרה מצער נדונה תביעתה של בחורה אשר נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בת 15.5. התובעת נסעה ברכב שהיה נהוג ע”י אדם חסר רשיון נהיגה שנהרג באותה תאונה.
מכוון שהנהג לא החזיק ברשיון נהיגה אין כיסוי ביטוחי בפוליסת ביטוח החובה של הרכב והתביעה כנגד מבטחת הרכב נדחיתה בהסכמה.
נשאלת השאלה האם התובעת זכאית לפיצוי מקרנית.
כידוע, קרנית הוקמה מכח חוק במטרה לפצות נפגעי תאונות דרכים שאינם זכאים לפיצוי ממבטחת וזאת בתנאים מסויימים.
סעיף 7(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שולל את הפיצוי מ “מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ”ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור;”
כב’ השופטת אל-עד קרביס קובעת עובדתית כי התובעת ידעה שהנהג נטל את הרכב שלא ברשות חברו, בעל הרכב וכי התובעת ידעה זאת.
בנסיבות אלו, עוברת כב’ השופטת לדון בשאלה המשפטית והיא האם סעיף 7 (2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל במקרה זה והאם בכך נשללת זכאותה של התובעת לפיצוי מקרנית.
בית המשפט סוקר את הפסיקה הקובעת שבשל הסנקציה העונשית שבשלילת הפיצוי מנפגע תאונת דרכים, יש לפרש את סעיף 7 (2) על דרך הצמצום וקבע כי בגילה של התובעת, בת 15.5 בעת ארוע התאונה, הסיטואציה החברתית אליה נקלעה, העדר הכרות קודמת עם בעל הרכב או הנהג, ספק אם היא הבינה את הסיטואציה אליה נקלעה לאשורה.
בית המשפט קבע כי על קרנית לפצות את התובעת בגין נזקיה כתוצאה מתאונת הדרכים.