שני עובדים עסקו בחיפוי אבן של חזיתות שלושה מבנים, באתר עבודות בנהריה, בו נבנה בית ספר.
לצורך ביצוע העבודות הובאה למקום משאית-מנוף. המשאית מוקמה במקום בו היה על העובדים לבצע את החיפוי, השניים נכנסו לתוך סל שחובר למנוף המשאית והורמו למקום העבודות.
בכל פעם שסיימו לבצע את העבודות באות נקודה והיו צריכים לעבור לנקודה אחרת, הם הורדו, המשאית הוסעה לנקודה החדשה ושוב השניים הורמו באמצעות הסל. בעת ארוע התאונה עמדו השניים בתוך הסל ועבדו. לפתע הסל נשמט והשניים נפלו מגובה עשרה מטרים לערך ונפגעו. אין חולק שבעת ארוע התאונה היו הן המשאית והן המנוף במצב נייח וללא כל תזוזה. המשאית הייתה מקובעת למקומה באמצעות תומכות ולא נטען שמנוע המשאית פעל בעת הארוע. הוכח שהתאונה ארעה עקב כשל בחיבור בין הסל לבין המנוף.
אין חולק שהעובדים נפגעו בתאונת עבודה, השאלה היא האם הארוע המתואר מהווה גם תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?
בית משפט השלום בחיפה (כב’ השופט רובס) היה סבור כי הארוע אינו ממלא אחר התנאים הקבועים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואינו מהווה “תאונת דרכים”, אלא שערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל ובפסק דינו מיום 16.7.17 קבע בית המשפט המחוזי (כב’ השופטים גריל, טאובר וג’יוסי) כי הארוע המתואר דווקא כן מהווה “תאונת דרכים”.
בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בארוע של “הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו…” – ארוע כזה נכנס לגדר “שימוש ברכב מנועי”.
בשלב השני עבר בית המשפט המחוזי לדון בשאלה האם אותו שימוש ברכב היה למטרות תחבורה, שאז יכנס הארוע לגדר תאונת דרכים.
תוך התבססות על פסק הדין בעניין שפסו (רע”א 6168/11 כלל נגד רמי שפסו) קבע בית המשפט כי גם במקרה זה עברה המשאית מנקודה אחת לאחרת כאשר בכל נקודה הורמו העובדים באמצעות הסל המחובר למנוף, כשבסיום העבודה הורד הסל והמשאית המשיכה לנקודה הבאה. המדובר ב”שרשרת פעולות רציפות שהתקיימו לפי ההתנתקות, ועתידות היו להמשך לאחריה” בפעולות אלו באה לידי ביטוי כשירותה התחבורתית של המשאית.
לסיכום קבע בית המשפט כי תאונת העבודה בה נפגעו שני העובדים מהווה גם תאונת דרכים.
ראו ע”א 12865-01-17 המוסד לביטוח לאומי נ. פלוני והפניקס.